פרופ' תומס מטצינגר (Thomas Metzinger), פילוסוף ותיאורטיקן של מדעי הקוגניציה וההכרה, טוען שכולנו מרגישים שאנחנו מעין ישות מודעת שנמצאת איפשהו בתוך הגוף, מאחורי העיניים אולי, ושהגוף שייך לה ומבצע את פקודותיה. אבל, לטענתו, אנחנו לא. מטצינגר טוען ש"אנחנו האורגניזם כולו, ובכלל זה, גם מודל העצמי המודע שבמוח. אבל אין לנו עצמי. אין שום 'עצמי' בעולם בכלל. אף אחד אינו 'אני', ואין לאף אחד עצמי". אנחנו מערכות – לא אינדיבידואלים – שמשום שהן לא מצליחות לזהות את מודל העצמיות שלהן כמודל, הן חושבות בטעות שיש להן עצמיות." כל זה מתרחש מכיוון שהמערכות שממפות בשבילנו את העולם ואת עצמנו הן עבורנו "שקופות" (מונח שטבע הפילוסוף ג'ורג' אדוארד מוּר, ממייסדי האסכולה האנליטית במאה העשרים). אנחנו לא רואים את הפעולות המנטליות השונות שבונות לנו עולם, אלא רואים דרכן. לכן מה שמוצג לנו נתפס על ידינו לא כיצוג, אלא כמציאות עצמה. כשאנחנו מתבוננים בעולם אנחנו לא מודעים לכך שאנחנו קולטים ייצוגים שיכולים להיות נכונים או לא נכונים. כמובן, יש לנו גם ייצוגים שאנחנו מודעים לכך שהם רק יצוגים. לאלה קוראים מחשבות, דמיונות, חלומות צלולים. זה מה שמאפשר לנו להעלות ספק שמא ייצוגים אחרים גם הם לא לגמרי אמיתיים. (פרסקו, 2008) מטצינגר טוען כי עולם החלום ובעיקר חלומות צלולים הם הוכחה לתאוריה הזו. כאשר האדם חולם המוח שלו בודה עולם בשלושה מימדים הכולל את החולם בתוכו. כל זה קורה בזמן שהאדם שוכב במיטתו משותק. בחלום צלול, שבו האדם מודע לכך שהוא חולם, הוא למעשה חווה את העובדה שחוויה נבנית על ידי המוח. זו חוויה מתמיה ברמת הגילוי ומטצינגר ממליץ עליה לכל מי שמתעניין במודעות. (פרסקו, 2008)
בדומה למטצינגר מתאר LaBerge כי הניסיון של החולם הצלול מדגים את העובדה המדהימה שהעולם שאנו רואים מורכב כולו מהמיינד שלנו. התפיסה הזו, שהינה מתעתעת בעולם הערות, היא אבן הבסיס של הלימוד הרוחני. ההתנסות בחלימה צלולה מאלצת את החולם להסתכל מעבר לחוויות היומיומיות ולשאול "אם זה לא אמתי, מה כן?". חלומות צלולים נושאים עימם אמת שרבים מקדישים את כל חייהם כדי למצוא. חוויות של חלומות צלולים מציתים לעיתים שאלות רוחניות בקרב אנשים שניסו לחלום צלול לצורך מטרות ארציות הרבה יותר. חלומות צלולים לא רק מובילים לשאלות אודות טבע המציאות אלא עבור רבים הם גם מהווים מקור לחוויות טרנספרסונאליות. מצבים אקסטטיים כמו גם חוויות של שלווה פנימית גדולה ותחושת שליחות חדשה בחיים הם חוויות נפוצות בעולם החלומות הצלולים. (LaBerge, 2014)
במסורות הרוחניות של המזרח ובכל מקום שהרוחניות חיה בו, החלימה המודעת מוכרת כמקור החשוב ביותר להדרכה על הישרדות הנשמה לאחר המוות ועל התנאים שהנשמה פוגשת בעולם הבא. הדיווח המפורט על מצבי ה"בארדו", מצבים שדרכם תעבור הנשמה לאחר המוות, מוצג ב"ספר המתים הטיבטי", דיווח זה מבוסס על החלימה המודעת של דורות של יוגים חולמים. חלימה שאמנית באה מעולמם של בני הטאנגאס שבסיביריה. שאמן משמעו "אדם נעלה או מרומם" כלומר אדם שיש לו יכולת לצאת מתוך עצמו לטראנס אקסטטי כלומר למסעות חוץ גופיים. חולם שאמני הוא חולם מודע אשר פיתח את היכולת להיכנס לעולם החלומות כרצונו במטרה לתקשר עם מדריכים בחלום, לצאת למסעות על פני הזמן והמרחב ואל סוגי מציאות אחרים ולהביא בחזרה מתנות ריפוי ותובנה לטובת אחרים. (מוס, 1996)
על פי Robbert Waggoner תרגול של מדיטציה בחלום צלול מביאה לחיבור ל"אחד" באופן מיידי. רוברט מדבר על חיבור למודעות הרחבה של החלום שעזרה לו להבין את האשליות של חיי הערות: אשליות של חלל וזמן והבנה כיצד המציאות מתממשת. וואגונר מתאר את המסע שלו בעולם החלומות הצלולים כמסע שהתחיל מרצון "לעשות כיף", עבר דרך התנסויות בשינוי החלום ומשם התפתח לחקירה של עולם החלומות ועולם הערות. (Waggoner R' , 2014)