קלמן הקים את תנועת הפסיכולוגיה הפורמטיבית והיה סטודנט של רייך. הנחת היסוד של תנועה זו היא שלכל מצב רגשי, גופני, ומנטלי יש ביטוי אורגני במרחב הגופני וביכולתנו להגביר את מודעותנו לארגונים הללו ולאפשר תנועה בתוכם המשחררת את האורגניזם. קלמן ערך מחקר קליני עמוק בתחום, אותו הוא מכנה אנטומיה של רגשות הבוחן את הקשרים בין רגשות לבין צורת התארגנותם בגוף. הפסיכולוגיה הפורמטיבית כוללת תרגילי גוף ותנועה ועבודת נשימה שמעלים לתודעה את דרכי ההתמודדות הקוגניטיביות, הרגשיות והגופניות שלנו עם דחק וקשיים.
קלמן אומר כי עבודה סומטית עם אנשים חשפה בפניו את הקשר בין חלומות להנכחה גופנית. על פי קלמן חלומות הם חשובים מכיוון שהם הצהרות ישירות של המציאות הסומטית והם דורשים את תשומת ליבנו מהמוח הער כדי לאפשר המשך צמיחה של הרגשות הגופניים שלנו. קלמן החל להבחין בכך שישנו קשר בין העבודה הפיסית לבין שינוי בעולם החלומות. לדוגמא בעובדה על אסרטיביות, הגברת התחושה ברגליים או ניתוק גופני מרגשות הביאו חלומות של חוסר תמיכה או נפילה או צעידה בטוחה. הדרך שבה הגוף חולם את עצמו יכולה לכוון את התהליך הטיפולי. חלומות מציגים בפנינו כיצד הסומה מתכוננת או "עושה חזרה" להציג את עצמה. חלומות הם הפנימיות של הסומה המחפשת הנכחה גופנית. המציאות הפנימית שלנו משתמשת בשפת החברה בתוך זמן ומקום ללא קודים חברתיים. לגוף שאינו מונכח, אינו סומטי וחסר צורה יש רעב ליותר גוף והוא מודיע על כך באמצעות החלומות. כדי לעבוד באופן סומטי עם החלום יש להרגיש את הדמויות בחלום כדחפים או רגשות המחפשים להיות מונכחים גופנית בעולם הערות. חלומות יוצרים דמויות ומראות ורצף שלהם בתוך סיפור. תהליך החלום מחבר בין הגוף שלנו היום עם הגוף שאנו נעשים. חלומות הם חלק מהדרך של הגוף לשמר את הקשר הרציף בין הגוף שירשנו (עם המוח העתיק) והגוף האישי של הקורטקס (של המוח החדש). מכאן שחלומות הם חלק מהמציאות של חיי הגוף. חלומות מציגים מה מתהווה אך עדיין אינו התגלה במציאות לגמרי. ככל שהגוף גדל ונותן מקום לזהות הסומטית הגוף מדבר אל עצמו בשפות רבות שאחת מהן היא שפת החלום. הגוף כתהליך בודה וחולם את השלב הבא שלו ואיך להיברא.
על פי קלמן אנו יכולים ללמוד מחלומות מכיוון שאנו יכולים לזהות את המשמעות והאסוציאציות ובנוסף לכך להשפיע על המבנה הסומטי-רגשי. לחלומות מטריקס רגשי שדמויות חלום או חפצים מונכחים בהם. למרות שאנו מנסים לפענח את החלומות איננו מנסים לחוות אותם כסביבה פנימית ולראות אותם כביטויים של מצבים גופניים. חלומות הם חלק מהמסתורין של חוכמת הסומה, תהליך הסומה שהופך להיות מודע לעצמו ולסוביקטיביות שלו. כאשר הגוף מפתח את הסובייקטיביות שלו הקורטקס מייצר דמויות והבעות מוטוריות בהתאמה. החלום הינו פעילות סומטית, המדברת אודות עצמה כפי שהיא מתגלה בעולם הערות. הגוף האינסטינקטיבי האישי והצורות החברתיות הסומטיות משוחחות אחת עם השנייה. חלק מהאנשים חולמים שהם אדם או אישה פראיים באודם חיים חיי חברה רגילים. החלומות כמו הלב משתנים ללא הרף בצורה בפעימה מיציבות לחוסר יציבות ובחזרה ליציבות. פעימות אלה מעמיקות את הטווח של המטבוליזם ואת הביטוי הרגשי. החלום אשר מאורגן לפי הפעימה של הגוף עוזר לתת לסומה מבנה אישי ותחושת נוכחות.
על פי קלמן, השיטה לעבודה עם חלומות היא לחבר אותם למקור שלהם, הוא הגוף, באופן שלם יותר. בגישה זו הפוקוס הוא על החוויה הסומטית ולא על פרשנות. חלומות עוזרים לנו לארגן את איך אנו משתמשים בגופנו בעולם ואיך אנו מתמקמים בגוף בו אנו חיים. אנו משתמשים בחלום כדי לפתח מציאות סומטית וסוביקט מורכב המאמץ מציאויות מרובות. בעבודה זו קלמן מבקש מהמטופל לספר את החלום באופן לא רציף אחורה וקדימה כדי לחוות מציאות שהיא אינה ליניארית. על ידי מעבר לא רציף בין מבנים סומטיים שונים באופן איטי ומבוקר, מערבים את הקורטקס ואת ה- Brainstem Muscle Patterns. כך אנו מתחילים להיות אינטימיים עם החוויה הגופנית והדמויות במוחנו. גישה זו מייצרת רגשות וזיכרונות הקשורים לצמיחה של הגוף האישי שלנו. עבודה עם חלומות בעזרת האטה של הרצף והקפאה של הדמויות, הביטוי והמחוות הגופניות הופך רגשות ודמיונות לבהירים. לספר את החלום מתחילתו לסופו ומסופו לתחילתו מגביר את עוצמת הדמויות ומבסס את הקשר בין הגופים השונים. העבודה הסומטית עם החלומות מביאה את התהליך הגוף לעולם היומי של עבודה, אהבה וקשר. חלומות נותנים סובייקטיביות לחוויה הקיום הסומטי שלנו. עבודה עם הסומטיקה מאפשרת לסומה גם נרטיב וגם תהליך שבו היא יכולה להצמיח את הייעוד של עצמה: להיוולד, להיות נוכחת ולמות. החשיבות של ההכרה הזו מהדהדת את התפיסה של האל-מוות שלנו.
קלמן מציע חמישה שלבים בעבודה עם חלומות:
1. היזכרות בחלום בשפה ובהתנסות של הגוף או המוח.
2. הגברה של הדמויות הסומטיות של החלום, גילום המבנה והביטוי שלהם בעזרת הגברה ודיפרנציאציה של תהליך עצבי שרירי.
3. שימוש בפונקציית קליפת המוחCortical and Volitional כדי להשפיע על פירוק המבנה הסומטי של הדמות הסומטית.
שלבים 2 3 הם שלבים מרכזיים לכל תהליך סומטי שמטרתם לארגן וליצור חוסר אירגון ברצף התנהגותי.
4. הסומה לומדת להכיל מה שהפך זמין מעולם החלומות הזרם הקבוע של רגשות וצורה המורכבות מחדש ומתחילות ליצור סובייקט.
5. חוזרים לגוף ((re-body, נותנים צורה לרגשות, מנכיחים גופנית את החוויה סומטית ואת הזהות האישית.
(Keleman S. , 2009)