למרות שחלומות צלולים היו מוכרים מאז זמנים עתיקים, רק במאה ה-19 חוקרים מן המערב הכירו בתופעה וסגולותיה והחלו לחקור אותה. להלן סקירה קצרה על הדיווחים המוקדמים אודות חלימה צלולה בעולם.

הדיווח המוקדם ביותר במערב אודות חלום צלול היה בשנת 415 לספירה ע"י St. Augustine. בדיווח זה מתאר St. Augustine כי לאחר השגת צלילות בחלום הוא נשאל על ידי דמות בחלום היכן גופו כעת? לאחר שהשיב כי גופו במיטה נשאל כיצד הוא רואה את הדמות איתה הוא משוחח אם הוא ישן במיטתו כרגע? הדמות המשיכה והסבירה כי לאחר המוות הגוף יהיה לא פעיל בדיוק כמו עכשיו בחלום אך יהיו בו חיים ויכולת למודעות דרכה עדיין יהיה בעל תפיסה. אי לכך, הסבירה הדמות, אין לערער אודות החיים אחר המוות. (LaBerge, 1990)

במזרח מאז המאה השמינית לספירה הבודהיסטית, הטיבטים עוסקים ב"יוגה חלום" שיטת עבודה שמטרתה השגת מודעות מלאה בזמן מצב החלום. זו הפעם הראשונה שבה מובאת התפיסה כי חלומות מקורם הוא בנפש החולם, תפיסה אשר במערב התבססה רק לאחרונה. נראה כי במובנים רבים המאסטרים הטיבטיים הללו הרחיקו מרחק רב מעבר לידוע במערב, לטענתם אימון ותרגול טכניקות יובילו ליכולת לחלום כל התנסות שניתן לדמיין. אך מתרגלים אלו מטרתם היא הרבה מעבר לרדיפה אחר הנאות טריוויאליות שיכולות לנבוע מכוח שכזה. באמצעות התרגול, היוגי מצליח לתפוס מתוך התנסות כי חומר וצורה בעולם החלום הם בסך הכל אשליה. בהמשך מגיעה ההבנה כי גם כל הסובב בעולם הערות אינו אלה יציר דמיונו של האדם. השלב הסופי היא ההארה, ההבנה שדבר בעולם הערות אינו יכול להיות אלא לא אמיתי בדיוק כמו בעולם החלומות. (LaBerge, 1990)

כמה מאות שנים מאוחר יותר נמצאה התייחסות נוספת לחלומות צלולים ע"י מאסטר סופי ספרדי בשם Ibn El-Arabi הידוע בכינויו "המאסטר הגדול". אשר אמר כי על האדם לשלוט במחשבותיו בחלום וכי תרגול זה יפיק תועלת רבה לאדם. כמאה לאחר מכן, אמר St. Thomas Aquinas כי לקראת היקיצה, גברים (ש"אינם שיכורים ומחוננים בדמיון עשיר") עשויים לחוות ירידה יחסית נמוכה בחוויות החושיות במהלך חלום (אותה תיאר Aristotle). הוא תיאר כי במצב זה הדמיון שומר על החופש שלו אך גם ההיגיון הבריא הינו משוחרר חלקית במצב זה. כך שלעיתים אדם עשוי לשפוט כי מה שהוא רואה בחלום מתקיים בעולם החלום. (LaBerge, 1990)

במאה ה-19 חלומות הפסיקו להיתפס כנובעים מעולם המתים והעל טבעי והחלה ההבנה כי מקורם בתת המודע של האדם. כך נפתחה הדלת למחקר של פסיכולוגים ופיזיולוגים לחקר החלומות (כפי שמתואר בהרחבה בפרק 1.1 תחת "החקר המדעי של החלום"). מדענים רבים נענו לאתגר והחלו לחקור את המוח הלא מודע דרך חלומות. מעטי מעט הרחיקו לכת והחלו לחקור ולהפוך את הלא מודע למודע על ידי חקירת החלומות הצלולים. החלוץ המרכזי בחוקרים הללו היה Marquis d'Hervey de Saint-Denys פרופסור לספרות סינית, אשר תיעד את חלומותיו ורשם תיעוד של התהליך שעבר עד שהגיע למצב של שליטה בחלומותיו. גם פרידרך ניטשה הפילוסוף המפורסם, הזכיר את נושא החלימה הצלולה וטען כי אנו משתמשים בחלומות כדי לאמן את עצמנו איך לחיות. לדבריו הקומדיה האלוהית והתופת של החיים חולפות בפני החולם כמו תמונות על הקיר מכיוון שהוא חיי וסובל בסצנות הללו. אך לפעמים יכול החולם לקרוא בקול "זה חלום! זה חלום!". נראה כי ניטשה המכונה נביא העת המודרנית חווה חלומות צלולים וטען שאנו נעזרים בחלומותינו כדי לאמן את עצמנו כיצד לחיות. (LaBerge, 1990)

במהדורה השנייה של פשר החלומות משנת 1909 הוסיף פרויד הערה כי ישנם אנשים שהינם מודעים בזמן השינה והחלימה ולכן נראה כי ביכולתם לכוון את חלומם מבלי להתעורר וכך כמו מחזאי להחליט לשנות את סוף החלום לסוף שמח יותר. ישנן תאוריות רבות מדוע פרויד לא אימץ את החלומות הצלולים למרות שיתכן וחווה אותם אך כולן בגדר השערות בלבד. (LaBerge, 1990)

Frederik Willems van Eden, פסיכיאטר הולנדי, הוא אשר תבע את המושג חלום צלול. בשנת 1913 פרסם מאמר שבו תיעד 352 מחלומותיו הצלולים. הוא טען כי בחלום צלול מגיע החולם לרה-אינטגרציה של היכולות הנפשיות כך שהחולם מגיע למצב של מודעות מושלמת ומסוגל להכווין את החלום. עם זאת, השינה אינה מופרת והינה עמוקה ומרעננת. (LaBerge, 1990)

בהמשך ניתן למצוא חוקרים נוספים שמתארים חוויות של חלומות צלולים. ברשימה זו ניתן למצוא אתMrs. Mary Arnold-Forster האנגליה אשר זכתה להצלחה ביישום טכניקות ללימוד ילדים לחלום חלומות צלולים. Oliver Fox אשר חקר את עולם החלומות שלו ותיאר את עצמו "נע בעולם החלומות המופלא כמו אלוהים קטן". פילוסוף רוסי בשם Pyotr D. Ouspensky, אשר קרא לחלומות צלולים מצב חצי-חלום, תיאר כי הוא ממשיך לחלום במצב זה את חלומותיו הרגילים אך הוא מודע ומבין איך חלומות אלו נוצרו, כיצד נבנו ומה המקור שלהם. הוא מתאר כי היתה לו שליטה חלקית על החלום ובדרך כלל נתן את הכיוון הראשוני ונתן לחלום להתפתח מעצמו, נדהם מהתפניות המפתיעות של חלומותיו.Aiwani Embury Brown שפרסם בשנת 1936 מאמר בירחון מקצועי בשם "חלומות בהם החולם יודע שהוא ישן" עם תיאורים של יותר מ-100 חלומות צלולים שלו והציג טכניקה לבדוק אם אדם חולם בעזרת קפיצה באוויר ובדיקת תחושת כוח הכבידה על הגוף. כותב נוסף שפרסם מאמר בנושא היה פסיכולוג גרמני בשם Dr.Harold von Moers-Messmer אשר ניצל את חלומותיו הצלולים לערוך ניסויים שונים. באחד מהם הוא צעק לעבר עובר אורח בחלומו "אתה קוף" והדמות ענתה כי היא חיכתה לזה וכי הוא התלבט זמן מה אם להגיד את המילים או לא. הוא לא זוכר אם ממש שמע את קולו אך הוא הבין בהחלט את דבריו.Nathan Rapport באמצע שנות ה-40 של המאה הקודמת, פרסם מאמר שבו טען כי את טבע החלומות ניתן ללמוד הכי טוב במקרים הנדירים בהם החולם מודע להיותו חולם. (LaBerge, 1990)